תּוֹרָה
קצה'
הֲכָנָה
לְיוֹם הַכִּפּוּרִים
פַּעַם
בְּשָׁנָה אֲנִי מַגִּיעָה עִם עַצְמִי וְרַק עִם עַצְמִי לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ,
חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ הַאִם הָיִיתִי בְּסֵדֶר עִם עַצְמִי כְּלַפֵּי הָאֲחֵרִים,
וּמָה אֲנִי צְרִיכָה לְתַקֵּן מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ לְנֶגֶד עֵינַי
מֵחֹסֶר רְגִישׁוּת.
רְגִישׁוּת נִקְרֵאת מוּדָעוּת, מוּדָעוּת זוֹ הִסְתַּכְּלוּת
וְהִסְתַּכְּלוּת זוֹ תּוֹרָה.
הַגּוּף
הוּא כְּלִי, וְצָרִיךְ לְזַכֵּךְ אוֹתוֹ בְּצוֹם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת
הַנְּשָׁמָה לִקְרַאת הִזְדַּכְּכוּת וְקַבָּלַת אוֹר עֶלְיוֹן. שֶׁאֲנִי צָמָה
אָז אֲנִי נוֹתֶנֶת לַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי רַק מְקוֹר רוּחָנִיּוּת, תְּפִלּוֹת,
הִתְקַדְּשׁוּת.
הַיּוֹם
אֲנִי יוֹדַעַת אֶת מַשְׁמָעוּת הַתְּפִלָּה וּבְמָה הִיא מוֹעִילָה עַד שְׁעַת
הַנְּעִילָה.
לָכֵן
תָּמִיד אֲנִי מְדַמְיֶנֶת שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת בְּבוּשָׁה לִפְנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ
וּמְחַכָּה שֶׁיַּרְאוּ לִי מִשָּׁמַיִם הֵיכָן פָּגַמְתִּי בְּאֵלּוּ
הַדְּבָרִים.
קִצַּרְתִּי הַדֶּרֶךְ וְעָשִׂיתִי הַכֹּל בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת
לַגּוּף הַגַּשְׁמִי וְלֹא לַנְּשָׁמָה.
שֶׁאֲנִי
נִמְצֵאת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּחַדְרִי הַקָּטָן, אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי
וּבְיִרְאָה מְבַקֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. הִנֵּה אֲנִי עוֹמֶדֶת
וְשׁוֹמַעַת אֶת הַחַזָּן קוֹרֵא בְּשִׁיר: "ה' שָׁמַעְתִּי", וּמִיָּד
אוֹחֶזֶת בִּי יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְאֵלּוּ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם
אֲנִי מִתְוַדָּה לִפְנֵי מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, וְחָשׁוּב לְצַיֵּן בְּעֵת
הַוִּדּוּי אֶת עִנְיַן הַחֲרָטָה וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, וְהָיָה אוֹמֵר כְּבוֹד
הַצַּדִּיק הַבַּעַל שֵׁם-טוֹב: עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ וּתְדַמְיְנִי כֵּיצַד
אַתְּ עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי בֵּית-דִין שֶׁל מַעְלָה וּמְבַקֶּשֶׁת תְּחִינָה
וְרַחֲמִים עַל כָּל מַעֲשַׂיִךְ:
א.
עַל שֶׁהִכְנַסְתִּי הַסָּפֵק בְּתוֹךְ אֱמוּנָתִי, אוֹי לִי.
ב.
עַל שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי עַל דִּבּוּר קָדוֹשׁ וְנָפַלְתִּי בִּלְשׁוֹנִי.
ג.
עַל שֶׁחִזַּקְתִּי אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה וְלֹא הָעֲנָוָה וְאָמַרְתִּי
"אֲנִי" בִּמְקוֹם לוֹמַר: הַכֹּל מִמֶּנּוּ.
ד.
עַל שֶׁהָיִיתִי עַצְלָנִית וְלֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי צוֹעֶקֶת:
מַיִם, מַיִם, תּוֹרָה, תּוֹרָה.
ה.
עַל שֶׁהָיִיתִי עֲסוּקָה בְּהֶבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.
ו.
עַל שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּדַרְכִּי, וְאָמַרְתִּי: הִיא
רַק עוֹבֶרֶת אֹרַח, אַךְ יָדַעְתִּי הַיּוֹם: יֵשׁ מֶסֶר שֶׁנִּשְׁלַח
בַּעֲבוּרִי, וְהַיּוֹם הֵבַנְתִּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַדּוּעַ כָּל
הַמַּעֲטָפוֹת שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֵלַי בְּסִמָּנִים לֹא הִגִּיעוּ לְיַעֲדָם.
ז.
עַל שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתִּי בְּכָל יוֹם לְהוֹדוֹת גַּם עַל מָה שֶׁאֲנִי לֹא
רוֹאָה, וְלֹא הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם מָה שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה זֶה נִסָּיוֹן
מֵהַבּוֹרֵא.
תִּשְׁלַח לָהּ חֹסֶר, נִרְאֶה אִם הִיא תִּלְמַד לְהוֹדוֹת אוֹ
לִקְרֹא לִי, לְהַגִּיד לִי: אַבָּא, אוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶסְתַּפֵּק
בְּמוּעָט, אוֹ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה רְעֵבָה.
אֵין דָּבָר כַּזֶּה
שֶׁאַבָּא לֹא דּוֹאֵג לִילָדָיו, אַבָּא אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
הֲרֵינִי
מִתְוַדָּה לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁכָּל מָה שֶׁקַּיָּם מִתְקַיֵּם
מִמְּךָ, וַאֲנִי צְרִיכָה לִלְמֹד לְהָבִין שֶׁמִּשְׁתַּלְשְׁלִים מֵעוֹלָמְךָ
צִנּוֹרוֹת רַבִּים.
אֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָם, אֲנִי נִזּוֹנָה מֵהֶם לְפָחוֹת
מִצִּנּוֹר אֶחָד, אָז שׁוֹאֲלִים אוֹתִי: מֵאֵיזֶה צִנּוֹר אַתְּ שׁוֹתָה,
חַיָּה, לוֹמֶדֶת, מִתְקָרֶבֶת, נוֹשֶׁמֶת, הוֹלֶכֶת וּמִתְפַּלֶּלֶת?
וּמִיָּד
אֲנִי אוֹמֶרֶת: צִנּוֹר דַּרְכּוֹ יוֹרֶדֶת קְדֻשָּׁה – צַדִּיק.
צַדִּיק
זֶה מְקוֹר הַחַיּוּת שֶׁלִּי בְּזֶה הָעוֹלָם.
יָצָאתִי
הַיּוֹם לִקְרֹא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר:
סְלִיחָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי
מַסְפִּיק אֶת אַהֲבָתְךָ, אָמֵן וְאָמֵן!