​מתוך "שיחות הלב"

​​"​וַאֲנִי אֵלֵךְ בְּכָל יוֹם לִרְאוֹת כֵּיצַד אַתְּ מוֹצִיאָה אֶת כָּל הָעֹמֶס, הַפְּחָדִים וּבְעִקָּר הַכְּנִיעָה שֶׁנִּכְנַעְתְּ לְוַתֵּר עַל הַשִּׂמְחָה וְעַל הַטּוֹב, שֶׁיָּאִירוּ בְּדַרְכֵּךְ. וּמָה שֶׁאֶשְׁמַע בְּכָל יוֹם – אֲנִי הוֹלֶכֶת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאֵין לִי סָפֵק שֶׁהָאוֹר שֶׁיָּאִיר מִגְּדֻלָּתוֹ בְּנִשְׁמָתִי.
וְטוֹב שֶׁאָמַרְתְּ: קוּמִי וְתַתְחִילִי לְשַׁנּוֹת אֶת מְצִיאוּת חַיַּיִךְ. וְכָל יוֹם תִּשְׁתַּדְּלִי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת: מַשֶּׁהוּ טוֹב עוֹמֵד לִקְרוֹת".
​
​"כִּי גַּם לָלֶכֶת צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה, וּמַאֲמִינָה בְּעַצְמִי, שֶׁחָלִילָה לֹא תִּשָּׁבְרִי מִמִּלָּה אַחַת, כִּי כָּל מִלָּה שׁוֹבֶרֶת אֶת נִשְׁמָתֵךְ, אָמֵן וְאָמֵן."

"לְלֹא אֱמוּנָה אֵין בִּתִּי חַיּוּת וְשִׂמְחָה בְּנִשְׁמָתֵךְ. אֱמוּנָה הִיא כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ וּמַצְמִיחַ עֲתִידֵךְ "
​
​"וּבַיּוֹם שֶׁמִּתְגַּלָּה הָאֱמוּנָה בְּכָל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, הַכֹּל נִרְאֶה וּמֵאִיר בְּטוֹבָה. אָז כֵּיצַד הָאֱמוּנָה הִגְדִּילָה לְהָאִיר מָקוֹם בְּתוֹכִי? וְהַכֹּל בַּיּוֹם שֶׁהִבְחַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ נְקֻדָּה אַחַת טוֹבָה.
אָז יָדַעְתִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר לָנוּ וּמְחַפֵּשׂ בְּמַעֲשֵׂינוּ נְקֻדָּה אַחַת לְטוֹבָה בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ. כִּי מִנְּקֻדָּה טוֹבָה אַחַת, מִנְּקֻדָּה שֶׁל הַתְחָלָה אֲשֶׁר מְאִירָה לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וַהֲבָנָה לְפָנֵינוּ".
​
"​וְהַיּוֹם הֵבַנְתִּי: לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ זֶה דֶּרֶךְ אֱמוּנָה שֶׁאֲנִי מַאֲמִינָה בְּתִקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה מִלְּמַעְלָה."
​