תִּהְיֶה חָזָק
תִּהְיֶה חָזָק, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי בַּיָּמִים הָאֵלּוּ, וְאַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב יָאִיר בְּקָרוֹב. וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלֹּא מְנִיחוֹת לִי, וְקָרָאתִי לָהֶן מַבּוּל, כִּי הֵן מְבַלְבְּלוֹת אֶת תְּפִלָּתִי, אֶת תִּקּוּנִי, וּבְעִקָּר מָה אֲנִי עוֹשֶׂה.
אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: אַתָּה מֻכְרָח לִהְיוֹת חָזָק. אַתָּה שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים, אַתָּה כּוֹאֵב אוֹתָם, אַתָּה מַרְגִּישׁ חַלָּשׁ, עָיֵף, אַךְ בְּעִקָּר אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל וּלְהַאֲמִין בַּתְּפִלָּה שֶׁלְּךָ שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל.
תִּהְיֶה חָזָק, אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה – מַשֶּׁהוּ יִקְרֶה בּוֹ וְיָאִיר לְךָ לְטוֹבָה. תִּהְיֶה חָזָק, כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר, כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּכָל יוֹם אֶפְשָׁר לְתַקֵּן שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים בִּתְפִלָּתִי: לְהַכְנִיעַ, לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִתְחַבֵּר. לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ. לְהִתְקַשֵּׁר אֶל הַטּוֹב, שֶׁזֶּה הָאֱמוּנָה שֶׁל כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וּלְהִתְחַבֵּר לְיָמִים טוֹבִים.
קוּם, אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי לִשְׁנִיָּה, וְתַבִּיט לַשָּׁמַיִם, תִּנְשֹׁם עָמֹק וְתַגִּיד: מַסְפִּיק בִּקַּרְתִּי, שָׁתַקְתִּי, חָשַׁבְתִּי, עַכְשָׁו נוֹתְנִים לִי סִימָן מִשָּׁמַיִם וְהַסִּימָן לֹא מְאַחֵר לָבוֹא. תַּתְחִיל לִסְפֹּר, כִּי זֶה קוֹרֶה עַכְשָׁו, אָז תַּחְלִיט שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּכַּוָּנָה שֶׁלְּךָ שֶׁהַשִּׁנּוּי מַתְחִיל עַכְשָׁו, וְזֶה לֹא מְאֻחָר. תִּתְחַזֵּק, כִּי אוֹהֲבִים אוֹתְךָ מִשָּׁמַיִם, אָמֵן וְאָמֵן.