תּוֹרָה יא'
הִפַּלְתִּי
אֶת הַחוֹמָה שֶׁל הַהֲבָנָה שֶׁבְּתוֹכִי שֶׁנִּמְשַׁכְתִּי אַחַר הָעַצְבוּת
מְאוֹד. נִמְשַׁכְתִּי אַחֲרֵי הַיְּגִיעוֹת וְהָעֹמֶס וְהַמְּיֻתָּר. וּמִשֶׁהִתְחַלְתִּי
לְהַפִּיל אֶת הַחוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מִסְּבִיבִי, נֶעֱמַדְתִּי בִּפְלִיאָה
וְאָמַרְתִּי: אָז הֵיכָן הַשִׂמְחָה?
סֵרַבְתִּי
לְקַבֵּל אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה בְּתוֹכִי שֶׁאֲנִי לֹא אִשָׁה
שְׂמֵחָה. וַאֲנִי יְכוֹלָה לִסְפֹּר אֶת הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם מָצָאתִי אֶת
עַצְמִי בֶּאֱמֶת בְּשִׂמְחָה. אָמַרְתִּי מֵאַחַר שֶׁיְּמֵי חַיֵּי הָאָדָם
מְעַטִים כָּל כָּךְ וּבוֹרְחִים מְאוֹד מְאוֹד, עַל כֵּן אֲנִי צְרִיכָה לִזְכֹּר
לְהַחֲיוֹתָם, לְהַחֲיוֹת אֶת הָרְגָעִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חַיּוּת אֲמִתִּי וְקִיּוּם.
וְלָכֵן אָמַרְתִּי שִׂמְחָה דִּקְדוּשָׁא שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת.
כָּל
הַחוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מִסְּבִיבִי הֵן רַק שָׁמְרוּ עָלַי מִפְּנֵי אוֹתָם הַזָּרִים
שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ אֶל הַלֵּב שֶׁלִּי. אֲבָל גִּלִּיתִי שֶׁעִקַּר שֹׁרֶשׁ
הַשִׂמְחָה הוּא בַּלֵּב בִּבְחִינַת נָתַתָּ שִׂמְחָה בְּלִבִּי.
רִבּוֹנוֹ
שֶׁל עוֹלָם, מִשֶׁהֵכַנְתִּי לְךָ מָקוֹם בְּתוֹכִי וַאֲנִי מְגַלָּה בְּכָל יוֹם
אֶת נִסֶּיךָ וּקְדֻשָׁתְךָ הַמְּאִירָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲנִי לֹא רוֹצָה
יוֹתֵר לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת. לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת בִּדְאָגָה, אֲנִי רוֹצָה
לְהַשְׁלִיךְ אֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלַחֲשֹׁב רַק עַל קִיּוּמִי
שֶׁמּוּאָר בְּהַשְׁגָּחַתְךָ, הַשְׁגָּחַתְךָ שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי בְּשִׂמְחָה.
קָשֶׁה
לִי לַחֲשֹׁב שֶׁהַשִׂמְחָה לֹא הָיְתָה בְּתוֹכִי שֶׁלֹּא הָיִיתִי שְׂמֵחָה
יוֹתֵר עַל כָּל מָה שֶׁבָּרָאתָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִילִי.
הִתְרַגַּלְתִּי
לַחֲשֹׁב שֶׁהָעַצְבוּת הִיא שִׂמְחָה, כִּי לִפְעָמִים הָעַצְבוּת הִיא גַּם
מְנַחֶמֶת, מְנַחֶמֶת אוֹתִי, אֲבָל אָמַרְתִּי: אֵין יוֹתֵר נֶחָמָה
מִלְּהִתְעוֹרֵר וְלוֹמַר: הִגִּיעַ הַזְּמַן בִּתִּי שֶׁתִּהְיִי שְׂמֵחָה,
תְּשַׂמְּחִי אֶת עַצְמֵךְ, וּמָה שֶׁיִּתֵּן לָךְ אֶת הַשִׂמְחָה הַגְּדוֹלָה זֶה
שֶׁתָּבִינִי עַד כַּמָּה הַבּוֹרֵא אוֹהֵב אוֹתָךְ.
אָז
עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְאָמַרְתִּי שִׁיר וְנִגּוּן בִּבְחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי
נְגִינָה, וּמִיָּד הִתְחַלְתִּי לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמִי, וְנִפְתְּחָה הֶאָרָה
בְּתוֹכִי שֶׁנִּשְׁלָם הַשִׂמְחָה, כִּי כָּל הַשְׂמָחוֹת הוּא רַק בְּשִׂמְחַת
מֶלֶךְ הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הַבִּטְחוֹנוֹת וְהַתִּקְווֹת
וְהַיְּשׁוּעוֹת בַּגַּשְׁמִיּוּת וּבָרוּחָנִיּוּת, הַכֹּל הוּא. כִּי בּוֹ
יִשְׂמַח לִבֵּנוּ.
וְאָמַרְתִּי
לְעַצְמִי: אַתְּ מְנַסָּה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמֵךְ כָּל יוֹם, אַתְּ לֹא אִשָׁה
שֶׁל חוֹמוֹת, אַתְּ לֹא אִשָׁה שֶׁל עַצְבוּת, אַתְּ אִשָׁה שֶׁל תִּקְוָה, וּמֵהַתִּקְוָה
שֶׁלָּךְ אַתְּ תִּתְּנִי לַאֲחֵרִים נִיצוֹץ שֶׁל אוֹר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה.
כִּי עִקַּר הַשִׂמְחָה שֶׁהִיא הַחַיּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּלֵב אִישׁ
הַיִּשְׂרְאֵלִי - שֶׁנָּפְשׁוֹ יוֹדַעַת מְאוֹד מַהִי קְדֻשַׁת הָאֱמוּנָה
וְאֵיךְ הָאֱמוּנָה מְחַזֶּקֶת אוֹתוֹ.
רִבּוֹנוֹ
שֶׁל עוֹלָם, מַבְטִיחָה אֲנִי לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בִּשְׁלֵמוּת הַשִׂמְחָה,
וַאֲנִי אֶהֱפֹךְ כָּל עַצְבוּת לְנִגּוּן לִהְיוֹת שְׂמֵחָה עַל כָּל מָה
שֶׁבָּרָאתָ בִּי.
אָז
לְךָ אֲנִי מוֹדָה וְאוֹמֶרֶת: לְהִתְנוֹצֵץ אֵלָיו, אֶל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ,
כִּי אָמַרְתִּי: אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.
אָמֵן
וְאָמֵן.