תּוֹרָה י'
אָמַרְתִּי
לְעַצְמִי: תָּנוּחִי, מַגִּיעַ לָךְ לָנוּחַ. כִּי אֲנִי עֲיֵפָה, עֲיֵפָה
מִלַּחֲשֹׁב.
הִתְעַיַּפְתִּי מֵאוֹתָן הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלֹּא
מְנִיחוֹת לִי. וְאָמַרְתִּי: אֲנִי לֹא רוֹצָה יוֹתֵר עוֹד חוֹמוֹת מִסְּבִיבִי.
לֹא רוֹצָה עוֹד חוֹמוֹת שֶׁל דִמְיוֹן וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמּוּנָחִים אוֹ
מְסֻדָּרִים אֶצְלִי בַּמֹּחַ מִתְהַפְּכִים וּמִתְגַּלְגְּלִים.
כָּךְ אֲנִי
אוֹמֶרֶת, כִּי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הֵן חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, וְתָמִיד הָיָה
אֵיזֶשֶׁהוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה מְעַרְעֵר אֶת הַסֵּדֶר הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּי,
וּמִיָּד כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָיוּ מִתְהַפְּכִים בְּתוֹכִי. וְעַד
שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי כֵּיצַד אֲנִי הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד.
אֲנִי
רוֹצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל חוֹמַת הַשֵׂכֶל. רוֹצָה לְהַפְסִיק לִשְׁאֹל אֶת
עַצְמִי בַּמַּחֲשָׁבָה עַל מָה יִהְיֶה וְאֵיךְ יִהְיֶה.
מִשֶׁפָּתַחְתִּי
אֶת פְּנִימִיּוּתִי וְרָאִיתִי אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּלֶּה בְּכָל
מַעֲשַׂי בַּנִּסִּים שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ לִי, הִפְסַקְתִּי לְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי
עַצְמִי, הִתְחַלְתִּי לֶאֱהֹב כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא, כָּל מָה שֶׁבָּרָא
הַבּוֹרֵא וְהֵאִיר מִסְּבִיבִי.
נֶעֱמַדְתִּי
מוּל חוֹמַת הַדִּמְיוֹן וְאָמַרְתִּי: אַתְּ מַפְסִיקָה מֵהַיּוֹם לַחֲשֹׁב
יוֹתֵר מִדַּי.
וְאִם
יַעֲלוּ לָךְ מַחֲשָׁבוֹת, תֹּאמְרִי: לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ תַּעֲנוּג
גָּדוֹל שֶׁאֲנִי מְנַצַּחַת אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת עַד מְאוֹד שֶׁבָּאוֹת
לְהַפְחִיד אוֹתִי. כָּל מַחֲשָׁבָה אֲנִי יוֹצֶרֶת מִיָּד בְּתוֹכִי מַחֲשָׁבָה
חִיּוּבִית, מְעֵין בְּרִיאָה חֲדָשָׁה, לֹא נוֹתֶנֶת יוֹתֵר לְכָל הַחוֹמוֹת שֶׁל
הַמַּחֲשָׁבָה לַהֲרֹס לִי אֶת הַשִׂמְחָה שֶׁבָּנִיתִי, שֶׁפָּתַחְתִּי אֶת
הָרֶגֶשׁ וְהִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ.
וְאָמַרְתִּי:
מֵהַיּוֹם לֹא תִּהְיֶה עוֹד חוֹמַת הַדִּמְיוֹן בְּתוֹכִי. אֲנִי לֹא מְדַמְיֶנֶת
עַד שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה. אֲנִי לֹא פּוֹעֶלֶת עַד שֶׁאֲנִי לֹא מְבִינָה.
וְהַיּוֹם
אֲנִי רוֹצָה לַעֲמֹד מוּל אוֹתָן חוֹמוֹת שֶׁיִּסְּרוּ אוֹתִי וְלֹא נָתְנוּ לִי
מְנוּחָה. חוֹמוֹת שֶׁל הַדִּמְיוֹן. כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵן רַק
בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל. הַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה
הוּא אַשְׁלָיָה וַאֲחִיזַת עֵינַיִם מַמָּשׁ. אָז אָמַרְתִּי: כָּל מַחֲשָׁבָה
שֶׁיֵּשׁ לִי, אֲנִי מִיָּד מְאִירָה בָּהּ אוֹר וְהוֹפֶכֶת אוֹתָהּ לְשֶׁפַע
אֱלוֹקִי וְיוֹצֶרֶת מַחֲשָׁבָה חִיּוּבִית.
אֲנִי
יוֹדַעַת הַיּוֹם שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל אוֹתָן הַמַּחֲשָׁבוֹת,
וְהַכֹּל תָּלוּי בָּאֱמוּנָה שֶׁלִּי עַד כַּמָּה אֲנִי חֲזָקָה וְעַד כַּמָּה
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהָאוֹר הָאֱלוֹקִי מֵאִיר הַשְׁגָּחָה בְּדַרְכִּי.
אָז
שָׁלוֹם לְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁכָּעֵת נִמְצָאוֹת וּמְאִירוֹת
שָׁלוֹם בְּתוֹכִי.
וְאָמַרְתִּי:
מַחֲשָׁבָה אַחַת אֲנִי חוֹשֶׁבֶת- שֶׁנִּצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ אֶת כָּל מָה
שֶׁעָמַד וְחָסַם מֵהָאוֹר שֶׁל הָרָצוֹן לְהַצְלִיחַ וּלְהַגִּיעַ אֶל הַגְשָׁמָה
וּמִמּוּשׁ עַצְמִי!
הַיּוֹם
אֲנִי יוֹדַעַת, יֵשׁ בִּי מַחֲשָׁבָה טוֹבָה אָמֵן וְאָמֵן.