תּוֹרָה ו'
שָׁאַלְתִּי
בְּעִקָּר אֶת עַצְמִי כֵּיצַד אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹעִילָה וְהַחֲכָמָה
לְסַלֵּק אוֹתָם מִינֵי פְּחָדִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים וּמְשַׁנִּים אֶת צוּרָתָם
בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה.
וְהָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבוֹת כֵּיצַד
לְהִתְחַזֵּק וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמִי בֶּאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַד כַּמָּה
הִיא חֲבֵרְתִּי הַקְּרוֹבָה.
וְהָלַכְתִּי לִשְׁמֹעַ מֵאֵלּוּ הַסּוֹדוֹת
שֶׁיָּאִירוּ לִי תְּשׁוּבוֹת בְּזֶה הַתִּקּוּן שֶׁאֲנִי מְתַקֶּנֶת בֶּאֱמוּנָה
וְהִתְחַדְּשׁוּת הַמּוֹחִין.
וּבְעוֹדִי מְשׁוֹטֶטֶת בְּצִמָּאוֹן אַחַר
תְּשׁוּבוֹת, מָצָאתִי שִׂמְחָה שֶׁהֵאִירָה בִּבְחִינַת הַשָׁלִיחַ שֶׁהִגִּיעַ
לְבַשֵׂר לִי אֶת אֵלּוּ הַדְּבָרִים:
בִּתִּי,
שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתְּ רוֹצָה לְחַלֵּץ וּלְהַרְחִיק אֶת הַפְּחָדִים מִמֵּךְ?
וְהֵשַׁבְתִּי:
כֵּן, עַד מְאוֹד.
בִּתִּי,
אַתְּ תִּצְטָרְכִי לְקַבֵּל עַל עַצְמֵךְ אֱמוּנָה קְדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם.
וּמִיָּד
שָׁאַלְתִּי: כֵּיצַד אָבוֹא בִּפְנִימִיּוּתִי לִידֵי אֱמוּנָה?
בִּתִּי,
אַתְּ תִּרְקְחִי אֶת הַתְּרוּפָה שֶׁתְּרַפֵּא אֶת פְּנִימִיוּתֵךְ, וְתִקְרְאִי
לָהּ עֲלֵי תְּרוּפָה.
כָּל
מָה שֶׁמַּפְחִיד וּמְאַיֵּם, תִּצְרִי עַל יְדֵי אֱמוּנָה - הַשְׁפָּעָה. אַתְּ
תַּגִּיעִי לַמְּקוֹמוֹת הֲכִי נְמוּכִים שֶׁעוֹרְרוּ בָּךְ פְּחָדִים וַחֲרָדוֹת,
וְכָל יוֹם יִהְיֶה בְּעֵינַיִךְ כַּחֲדָשִׁים, וְזֶה בִּבְחִינַת תַּעֲשִׂי
אִתִּי בְּיַחַד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" - כָּךְ תַּלְבִּישִׁי עַל
עַצְמֵךְ אֱמוּנָה וְהִתְחַזְּקוּת. אַל תִּשְׁכְּחִי שֶׁבַּיּוֹם שֶׁאַתְּ
מַתְחִילָה בִּקְבִיעוּת לָקַחַת, אַתְּ תִּרְאִי מָה שֶׁאֲחֵרִים לֹא רוֹאִים -
נִסִּים קְטַנִּים שֶׁבִּזְכוּת מָה שֶׁרָקַחְתְּ בֶּאֱמוּנָתֵךְ יָאִיר אֶמֱת
וֶאֱמוּנָה בְּדַרְכֵּךְ.
כֵּן
בִּתִּי, עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִכְנָסִים אֶל הַשֶׂכֶל וּמִשָׁם לַדַּעַת.
כְּשֶׁהָיוּ יָמִים שֶׁהִתְגַּבְּרוּ הַחֲרָדוֹת וְהַפְּחָדִים הָיְתָה דַּעְתֵּךְ
וְשִׂכְלֵךְ אָסוּר כְּמוֹ כִּבְלֵי בַּרְזֵל בַּשֶׁבִי וּבְבֵית הָאֲסוּרִים, לֹא
הִצְלַחְתְּ לְהָבִין מָה וְלָמָה. אַתְּ זוֹכֶרֶת? עָלִים לִתְרוּפָה, אַתְּ
רוֹקַחַת כָּל רֹאשׁ חֹדֶשׁ הִתְחַזְּקוּת לְמָה שֶׁיָּצַרְתְּ מִמַּעֲשֵׂה
אֱמוּנָתֵךְ. וְשָׁאַלְתִּי כְּיַלְדָּה קְטַנָּה: מָה יִקְרֶה בְּהִתְחַזְּקוּתִי
בֶּאֱמוּנָתִי מִמָּה שֶׁיָּצַרְתִּי מִמַּעֲשַׂי? וְהִרְגַּשְׁתִּי אוֹר מְמַלֵּא
אֶת פְּנִימִיּוּתִי. בִּתִּי, אַתְּ זוֹכָה לְהִתְקָרֵב, לֵידַע שֶׁזֶּה לָדַעַת
אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, לְהִדַּבֵּק בּוֹ וְאָז לְהִדַּבֵּק בְּכָל
הַצַּדִּיקִים. בִּתִּי, עַד שֶׁהָאֱמוּנָה שֶׁלָּךְ תִּהְיֶה הָאוֹר שֶׁלָּךְ
שֶׁמֵּאִיר מִסְּבִיבֵךְ. אַל תִּפְחֲדִי, כִּי הַפַּחַד - כָּל תַּפְקִידוֹ זֶה
לְהַכְשִׁיל אֶת כּוֹחֵךְ וֶאֱמוּנָתֵךְ.
אָז
אֵיךְ אֲנִי אֶקְרָא לָאֱמוּנָה שֶׁלִּי מִלְּבַד עָלִים לִתְרוּפָה? בִּתִּי,
אֱמוּנָה נִקְרֵאת אֶבֶן מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקָה בֶּאֱמוּנָה
כְּמוֹ אֶבֶן חֲזָקָה. אֲנִי חוֹמָה, כָּךְ תֹּאמְרִי, לֹא נִשְׁבֶּרֶת מִדָּבָר.
תִּקְחִי אֶת הָאֱמוּנָה וְתִלְמְדִי מִמֶּנָּה לְנַצֵּחַ, וּבִפְרָט לוֹמַר
נִצַּחְתִּי וַאֲנַצֵּחַ. אֲנִי הַיּוֹם יוֹדַעַת מִכָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא:
הָאֱמוּנָה הִיא הַתְּרוּפָה אָמֵן וְאָמֵן!