תהליך של שינוי
לקט שיעורים |  יצחק ישראל שמרון

כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לְהִתְחַבֵּא, גִּלִּיתִי אֶת עַצְמִי
חומות- חלק ב'
בְּהַקְשָׁבָה נְקִיָּה וּבְהִתְרַגְּשׁוּת רָצִיתִי לְהַפְסִיק לְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמוֹת שֶׁיִּסְּרוּ אוֹתִי.
פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת לִבִּי וְאָמַרְתִּי: אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת לִתְקוּפָה, לִמְצִיאוּת, לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה.
בִּדְמָעוֹת שֶׁל יֶלֶד הַמִּתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ בִּקַּשְׁתִּי לָגַעַת וּלְהָסִיר אֶת חוֹמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁקָּרָאתִי לָהּ חוֹמַת הָרֶגֶשׁ, שֶׁחָסְמָה אֶת הָאוֹר לְהִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ לִבִּי וּלְהָאִיר אֶת דַּרְכִּי.
שָׁאֲלוּ אוֹתִי: מָה זֶה רֶגֶשׁ? וּמַדּוּעַ הָרֶגֶשׁ מִתְרַגֵּשׁ וּמַכְאִיב לְאֹרֶךְ הַשָׁנִים? אָז אָמַרְתִּי שֶׁזֶּה בְּעִקָּר מֵאוֹתָם הַמִּלִּים שֶׁשָׁמַעְתִּי שֶׁחָדְרוּ לְלִבִּי וּבָנוּ בִּי חוֹמָה עַד כַּמָּה אֲנִי לֹא בְּסֵדֶר, עַד שֶׁהֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר בְּאִי סֵדֶר שֶׁל בִּקֹּרֶת, כִּי כָּל הַיּוֹם בִּקַּרְתִּי אֶת כָּל מָה שֶׁעָבַר לְיָדִי. וּבַיּוֹם שֶׁהִפְסַקְתִּי לְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה שֶׁל הָרֶגֶשׁ, הִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ כָּל מִלָּה, כָּל נְגִיעָה, וּבְעִקָּר הִרְגַשְׁתִּי יוֹתֵר גַּעֲגוּעַ. מִתְגַּעְגֵּעַ אֶל עַצְמִי וּמִי שֶׁאֲנִי שֶׁהָלַכְתִּי לְאִבּוּד בְּתוֹךְ הַמְּעַרְבֹּלֶת שֶׁל הַשָׁנִים לְהֵיכָן דַּרְכִּי וּמָה הֵם רְצוֹנוֹתַי.
וְהַגַּעֲגוּעַ לֹא מַרְפֶּה. וְהַגַּעֲגוּעַ, הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ לְסַפֵּר, בַּיּוֹם שֶׁהִפְסַקְתִּי לְהִתְחַבֵּא וְגִלִּיתִי אֶת הָאֱמֶת- יֵשׁ מֶלֶךְ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְקָרָאתִי לוֹ בּוֹרֵא עוֹלָם.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ לִקְרֹא לוֹ, כִּי הִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ, וּלְהַרְגִּישׁ זֶה לָגַעַת בָּאֱמֶת.
אֱמֶת זֶה רָצוֹן, רָצוֹן זֶה יְכֹלֶת, וּבַיְּכֹלֶת אֲנִי הוֹלֵךְ עִם הָאֱמֶת שֶׁלִּי לָעוֹלָם הַרְבֵּה יוֹתֵר וּמְדֻיָּק לְעַצְמִי. אֲנִי לֹא מִתְחַבֵּא, אֲנִי מְסַפֵּר אֵיפֹה טָעִיתִי, אֵיפֹה נָפַלְתִּי, וְהֵיכָן הָעִוָּרוֹן עִוֵּר אֶת דַּרְכִּי וְאֶת חַיַּי.
עַכְשָׁיו אֲנִי מוּכָן לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב, כִּי עָבַרְתִּי אֶת חוֹמַת הָרֶגֶשׁ. אָמֵן וְאָמֵן.
אֲנִי מוּכָן לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב
חומות- חלק ג'
אֲנִי מוּכָן לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב, כָּךְ אָמַרְתִּי בָּרֶגַע שֶׁהֵסַרְתִּי אֶת חוֹמַת הָרֶגֶשׁ, וְאָמַרְתִּי: אֲנִי מוּכָן לָגַעַת וּלְנַסּוֹת לָגַעַת בְּכָל מָה שֶׁמֵּצִיף בִּי רְגָשׁוֹת.
אֲנִי לֹא פּוֹחֵד יוֹתֵר מִלְּהַרְגִּישׁ, וַאֲנִי אוֹמֵר: מָה שֶׁרָגִישׁ הוּא מַרְגִּישׁ תְּחוּשָׁה נִפְלָאָה וַחֲדָשָׁה בְּתוֹכִי.
הָיוּ פְּעָמִים שֶׁבָּרַחְתִּי מִלֶּאֱהֹב אֶת עַצְמִי, כִּי הָיִיתִי עָסוּק בְּבִקֹּרֶת עַד כַּמָּה הָיִיתִי מוּכָן לְשַׁנּוֹת וּלְהִשְׁתַּנּוֹת בְּשִׁנּוּי שֶׁיַּתְאִים לַאֲחֵרִים.
מָאַסְתִּי בְּכָל מָה שֶׁהִכְנַסְתִּי וְלֹא הָיָה נָכוֹן בְּתוֹכִי. אֲנִי מוּכָן לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב. לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁאֲנִי כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה, לֶאֱהֹב וְלִמְצֹא בְּתוֹכִי נְקוּדוֹת טוֹבוֹת וְלִקְרֹא לָהֶם: אֲזַמְּרָה.
"עָשִׂיתִי שִׁנּוּי", צָעַקְתִּי, לָמַדְתִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּתוֹכִי נְקוּדוֹת טוֹבוֹת כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וּמָצָאתִי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי וְשֶׁאוֹתָם גִּלִּיתִי בַּיּוֹם שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב מִתּוֹךְ הַמּוּכָנוּת. אָז לָמַדְתִּי: מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ הוּא אוֹהֵב אֶת כָּל מָה שֶׁבָּרָא לְמַעֲנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
הוּא בָּרָא לִי עוֹלָם שָׁלֵם וְנָתַן לִי אֶת הַזְּכוּת לְנַתֵּב וּלְהָאִיר וּלְשַׂמֵּחַ אֶת חַיַּי בְּזֶה הָעוֹלָם, וְלֹא תָּמִיד הָעוֹלָם הִתְאִים לִי, כִּי לִפְעָמִים רָצִיתִי שֶׁמָּה שֶׁיַּתְאִים לִי הוּא יִהְיֶה בְּהֶתְאֵם לְמָה שֶׁהַחוֹמָה שֶׁעִצְבָה בְּשֶׁקֶר אֶת דְּמוּתִי. וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב אֶת כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא מִסְּבִיבִי, לֶאֱהֹב אֶת זֶה, לֶאֱהֹב כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא בַּבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא אוֹר הַבּוֹרֵא וְלוֹמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אַהֲבָה בְּתוֹכִי. נָגַעְתִּי בָּרֶגֶשׁ, וְהָרֶגֶשׁ נָגַע בְּתוֹכִי וְאָמַר לִי: מֻתָּר לְךָ לֶאֱהֹב, אִם תֹּאהַב אֶת עַצְמְךָ הָעוֹלָם יִשְׁתַּנֶּה וִישַׁנֶּה וְיִשְׁתַּנֶּה לְמַעֲנְךָ, כִּי הָעוֹלָם שֶׁאַתָּה אוֹהֵב הוּא אַחֵר מֵהָעוֹלָם שֶׁאַתָּה מִסְתַּגֵּר. אָז תִּלְמַד לֶאֱהֹב יוֹתֵר, וְאָז תִּרְאֶה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִצְבָּע בְּאַהֲבָה אַחַת, וְתִקְרָא לָהּ "אַהֲבַת אֱמֶת". אָמֵן וְאָמֵן.
תָּנוּחַ וּתְנַצֵּחַ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת

מֵעֵבֶר לַיּכֹלֶת
מֵעֵבֶר לַיּכֹלֶת זֶה הַפֶּתַח. מֵעֵבֶר לַיְּכֹלֶת זֶהוּ הַפֶּתַח לַיְּכֹלֶת, לַיְּכֹלֶת לָתֵת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע בְּדַרְכִּי כִּי בְּאִי הַיְּכֹלֶת מִתְגַּלָּה הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי בַּיְּכֹלֶת לֹא תִּרְאֶה אֶת הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לְהָאִיר לְךָ נֵס וְלוֹמַר זֶה נֵס!! כִּי אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד: מִמֵּילָא אֲנִי בַּיְּכֹלֶת, אָז מָה שׁוֹנֶה בַּיְּכֹלֶת. וְאָז בְּאִי הַיְּכֹלֶת אַתָּה נִקְשָׁר בִּדְבֵקוּת. הַדְּבֵקוּת הִיא מְגַלָּה לְךָ יְכֹלֶת כֵּיצַד הוּא מְגַלֶּה אֶת עוֹלָמוֹ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אֲבָל בַּיְּכֹלֶת לֹא תּוּכַל לְסַפֵּר לְאִישׁ כִּי הוּא לֹא יוּכַל לְהָבִין בַּיְּכֹלֶת אֶת מָה שֶׁאַתָּה עָבַרְתָּ בְּאִי הַיְּכֹלֶת, אֶלָּא רַק אִם הוּא יִהְיֶה בְּאִי הַיְּכֹלֶת. עִוֵּר יָכוֹל לְהָבִין עִוֵּר מָה שֶׁהוּא עוֹבֵר.
אָז תֹּאמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוֹדֶה אֲנִי עַל עוֹלָמִי שֶׁזֶּה עוֹלָמְךָ, וּבָאתִי בְּאִי הַיְּכֹלֶת שֶׁתָּאִיר לִי אֶת פְּנִימִיּוּתִי. וְזַכֵּנִי נָא שֶׁיִּהְיֶה לִי בְּעַצְמִי הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁצָּרִיךְ לִי בְּהֶכְרֵחִיּוּת מִזֶּה הָעוֹלָם. וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם מִטּוּבְךָ הֲטִיבֵנִי וּמִבִּרְכוֹתֶיךָ תְּבָרְכֵנִי, וְתַשְׁפִּיע עָלַי שֶׁפַע גָּדוֹל וּתְחָנֵּנִי בְּאִי הַיְּכֹלֶת לִזְכּוֹת לְמוֹחִין דְּגַּדְלוּת לְהוֹעִיל לִבְרִיּוֹתֶיךָ תָּמִיד, גַּם שֶׁאֲנִי בְּצִמְצוּם. וְזַכֵּנִי נָא לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמִי, וְזַכֵּנִי נָא שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח מִי אֲנִי וּמֵהֵיכָן בָּאתִי.
וּבִדְמָעוֹת שֶׁל אִי הַיְּכֹלֶת אֲנִי זוֹעֵק: הוֹשִׁיעֵנִי אַבָּא, שֶׁיִּהְיוּ תַּאֲווֹתַי וְחֶפְצִי וּרְצוֹנִי רַק אֵלֶיךָ וְלַעֲבוֹדָתְךָ יִתְבָּרַךְ. וִיהִי רָצוֹן שֶׁתָּאִיר בִּי בְּאִי הַיְּכֹלֶת, הַיְּכֹלֶת לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וְלַעֲנוֹת לְכֻלָּם בְּאָמְרִי: אֲנִי שָׂמֵחַ מִכְּלוּם וּמְאֻשָּׁר מִכְּלוּם, כִּי אִישׁ אֵינוֹ יָבִין מָה זֶה מִכְּלוּם שֶׁבַּכְּלוּם הוּא הַקִּיּוּם שֶׁזֶּה אַתָּה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. שָׁלוֹם, רָצִיתִי לָתֵת בַּיְּכֹלֶת שֶׁבָּאָה מֵאִי הַיְּכֹלֶת לְהַשְׁפִּיעַ טוֹב בְּזֶה הָעוֹלָם. וְאִם יִשְׁאֲלוּ: מֵאֵיפֹה זֶה? אָז תֹּאמַר: זֶה לֹא מִמֶּנִּי, הוּא מָסַר לִי לָתֵת וְאָמַר לִי הַיְּכֹלֶת זֶה בַּיְּכֹלֶת שֶׁתִּתֵּן אֶת מָה שֶׁקִּבַּלְתָּ, וְעוֹד פַּעַם תְּבַקֵּשׁ וְתִתֵּן וְתֹאמַר: "אַבָּא"... כָּךְ בַּיְּכֹלֶת אֲנִי קָשׁוּר בַּעֲנָוָה, אָמֵן וְאָמֵן.