נטרול רעשי רקע
לקט שיעורים |  יצחק ישראל שמרון

הַנִּסָּיוֹן
בִּקַּשְׁתִּי לְגַלּוֹת מָהֵם הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁלָחִים בְּדַרְכִּי? מַדּוּעַ הַנִּסָּיוֹן מְנַסֶּה אוֹתִי וּמַדּוּעַ הַנִּסָּיוֹן מְנַצֵּחַ אוֹתִי?
עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וּבִקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת רָאוּי, נָקִי, טָהוֹר, לְהַגִּיד לְעַצְמִי: אַל תְּבַקֵּר אֶת עַצְמְךָ כִּי בִּקֹּרֶת לֹא מוֹעִילָה, תִּשְׁפֹּט אֶת עַצְמְךָ: הַאִם נָהַגְתָּ כַּשּׁוּרָה?
נִתְבַּקַּשְׁתִּי וּמִיָּד צָחַקְתִּי לְהָסִיר מֵעָלַי כָּל הַפְּחָדִים. צָחַקְתִּי כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין זְמַן וְהַזְּמַן לֹא מְחַכֶּה לִי וְאֵיךְ אֲנִי אַסְפִּיק לְהָסִיר אֶת כָּל הַפְּחָדִים?
פַּחַד שׁוֹלֵחַ נִסָּיוֹן, נִסָּיוֹן מְנַסֶּה אוֹתִי אִם אֲנִי אֶתְגַּבֵּר וַאֲנַצַּח אֶת הַפַּחַד?
לָמַדְתִּי לְהַגִּיד: תְּפַנֶּה מָקוֹם, תְּשַׁחְרֵר וְאַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ תְּחוּם שֶׁל זְמַן, תַּגִּיד אֲנִי נוֹתֵן לַשָּׁמַיִם לְגַלּוֹת הַשְׁגָּחָה בְּדַרְכִּי! אֵיךְ זֶה נִקְרָא? יִרְאַת ה' וְלֹא יִרְאָה אַחֶרֶת. אֲנִי מַעֲלֶה אֶת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ.
לֹא פַּעַם אֲנִי נוֹפֵל לִפְחָדִים מֵאֵיזֶה דָּבָר, אֲנִי מֵבִין שֶׁהַפַּחַד "מִתְלַבֵּשׁ" בִּי וּמִיָּד הַפַּחַד שׁוֹלֵחַ לִי נִסָּיוֹן. הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הָעֲבוֹדָה הָרוּחָנִית, שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לָהּ: צְמִיחָה פְּנִימִית. תְּשַׁחְרֵר וְתַעֲבֹד בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁהַכֹּל הוּא רַק לְנַסּוֹת אוֹתְךָ בִּתְגוּבָה. בְּרֶגַע שֶׁהַתְּגוּבָה מִשְׁתַּנָּה גַּם הַנִּסָּיוֹן מִשְׁתַּנֶּה. מִי שֶׁנִּשְׁלַח בְּדַרְכִּי הוּא נִשְׁלַח מִלְּמַעְלָה. מֵעֵין שָׁלִיחַ שֶׁעָלָיו "הִתְלַבֵּשׁ" הַנִּסָּיוֹן, עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים גַּם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב יֵשׁ לָהֶם שֵׁם חָדָשׁ: נִסָּיוֹן! וּלְעוֹלָם הָאָדָם לֹא יַצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּבַעַל נִסָּיוֹן אוֹ שָׁלִיחַ שֶׁל נִסָּיוֹן. אֲנִי שׁוֹתֵק, לָמָּה? כִּי אֲנִי מוּדָע, נָכוֹן בְּעָבָר לֹא הָיִיתִי מוּדָע, הָיִיתִי מִיָּד מֵגִיב בְּכַעַס אוֹ לָרֹב בְּיֵאוּשׁ פְּנִימִי: מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לֹא בְּסֵדֶר? אַחַד הַמִּשְׁפָּטִים הַכְּתוּבִים בְּיוֹתֵר בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי: "מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לֹא נָכוֹן?" אוֹ "לֹא בְּסֵדֶר", וְלָרֹב זֶה מַעֲלֶה אֶת הַ-לָּמָּה? הַלָּמָּה מַתְחִיל לִשְׁלֹחַ פַּחַד, הַפַּחַד שׁוֹלֵחַ אֶת הַנִּסָּיוֹן וְהַנִּסָּיוֹן מְנַסֶּה אוֹתִי וְאָז אֲנִי אוֹמֵר: אֲנִי בְּמַצָּב לֹא טוֹב, אֲנִי בִּירִידָה!
אֶפְשָׁר לָרֶדֶת מַהֵר אַךְ קָשֶׁה לַעֲלוֹת, הִתְחַלְתִּי לוֹמַר לְעַצְמִי: לֹא רוֹצֶה לָרֶדֶת, רַק לַעֲלוֹת! הַיּוֹם אָמַר לִי מוֹרִי שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הֵם מַגִּיעִים מֵאִי פִּיּוּס שֶׁהָלַךְ וְגָדַל בְּתוֹכִי. הָלַכְתִּי לִבְדֹּק בְּסִיּוּם אֵלּוּ הַדְּבָרִים עַד כַּמָּה אֲנִי מַעֲרִיךְ אֶת עַצְמִי? עַד כַּמָּה אֲנִי מַאֲמִין בְּעַצְמִי? מָה גְּבוּל הָרִצּוּי? עַד כַּמָּה אֲנִי מוּכָן בִּשְׁבִיל מִלָּה קְטַנָּה לִמְסֹר אֶת כֻּלִּי וּלְאַבֵּד אֶת הַגְּבוּל?
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלְּכָל נִסָּיוֹן הוּא מַגִּיעַ רַק מִמָּקוֹם אֶחָד, תַּעֲשֶׂה גְּבוּלוֹת, תַּעֲשֶׂה גְּבוּלוֹת בֵּינְךָ וּבֵין עַצְמְךָ. גְּבוּל זֶה הֲגַנָּה, לֹא כָּל דָּבָר נִכְנָס אֵלַי, לֹא כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ הוּא נָכוֹן. וּמִיָּד הִסְכַּמְתִּי כִּי שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁיָּצְרוּ בִּי פְּחָדִים, אֲנִי מוֹדֶה גַּם מֵהַהוֹרִים: עַד כַּמָּה אֲנִי לֹא מַסְפִּיק...!
הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת הַפְּחָדִים. יֵשׁ פַּחַד וְיֵשׁ יִרְאָה. אָז אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי? אֲנִי שׁוֹאֵל, שֶׁאֲנִי מֵבִין שֶׁמִּתְבּוֹנְנִים עָלַי מִלְּמַעְלָה וּבְרֶגַע שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין שֶׁבּוֹחֲנִים אוֹתִי כָּכָה אֲנִי יָכוֹל לְאַבֵּד שָׁנִים רַק בְּמִבְחָנִים.
אָמַרְתִּי, אֲנִי יוֹצֵא אֶל הָאַרְבָּעִים יָמִים מִמָּחָר לְנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד. כָּל פַּחַד אֲנִי רוֹשֵׁם יָבִיא לִי נִסָּיוֹן. הַנִּסָּיוֹן – אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתוֹ כִּי שִׁחְרַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: לא יַעֲזֹר, אֲנִי אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר! הַיּוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לָתֵת לַסָּפֵק לְהִכָּנֵס לְתוֹכִי, לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ רַק אֶת בַּת הַקּוֹל מִתּוֹכִי: יָמִים טוֹבִים מִתְגַּלִּים בְּדַרְכְּךָ! כָּךְ תַּעֲבֹר עוֹד נִסָּיוֹן. אָמֵן וְאָמֵן.