מודעות פנימית
לקט שיעורים |  יצחק ישראל שמרון

בְּחִירָה

שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: הַאִם יֵשׁ בָּעוֹלָם בְּחִירָה? הֵבַנְתִּי שֶׁהִתְגַּלּוּת הַבְּחִירָה הִיא נְתִיבֵי דֶּרֶךְ מְעֵין שְׁבִילִים שֶׁנּוֹתְנִים לָנוּ מִשָּׁמַיִם לְהַגִּיעַ אֶל עַצְמֵנוּ וְאֶל הַבְּחִירָה שֶׁזֶּה הַכָּרַת הַבּוֹרֵא. כָּל שְׁבִילֵי הַדֶּרֶךְ מוֹבִילִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. לְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלֵךְ תִּתְגַּלֶּה מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
וְהַיּוֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁבַּמְּצִיאוּת שֶׁאֲנִי מְתַקֵּן מִיַּלְדּוּתִי לֹא הָיְתָה לִי בְּחִירָה אֶלָּא מְצִיאוּת שֶׁל קַבָּלָה. אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת, וְרַק כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל אֲנִי אוּכַל לְהִתְנַגֵּד לָהּ. וּמִכָּאן מַתְחִיל מַסָּע שֶׁל חַיַּי לִקְרֹא אֶת הַסִּמָּנִים שֶׁמּוּאָרִים בִּנְתִיבֵי דַּרְכִּי.
אִם אֲנִי בּוֹחֵר לֹא נָכוֹן מִתּוֹךְ הַבְּחִירָה שֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁבָּחַרְתִּי, יַחֲזִירוּ אוֹתִי שׁוּב אֶל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ מֵהַתְחָלָה. וּמֵהַתְחָלָה תַּתְחִיל הַבְּחִירָה, וְאָז אֲנִי אֹמַר: קָשֶׁה לִי לְהָבִין לָמָּה אֲנִי עָיֵף, כִּי הַנְּשָׁמָה עֲיֵפָה. וְשׁוּב הַכֹּל מַתְחִיל.
אָז מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי הַיּוֹם לִקְרֹא לַבְּחִירָה מוּדָעוּת, לִהְיוֹת מוּדָע. לְמָה? לַמְּצִיאוּת הָאֱלֹקִית, לַזְּמָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ שֶׁנֹּאמַר: אֵין זְמָן! צָרִיךְ לְהַסְפִּיק! וּלְהַתְחִיל בְּכָל יוֹם לוֹמַר: אֲנִי צָרִיךְ שִׁנּוּי, צָרִיךְ בִּשְׁבִיל הַמּוּדָעוּת, בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה.
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁנְּשַׁנֶּה אֶת מְצִיאוּת הַשִּׁגְרָה שֶׁנִּקַּח אוֹתָהּ וְנַכְנִיס בָּהּ בְּחִירָה בְּמַעֲשִׂים שֶׁהֵם הַשְׁפָּעָה, וְהַשְׁפָּעָה זֶה הִתְגַּלּוּת שֶׁל טוֹב הַמִּתְקַיֵּם בִּמְצִיאוּת שֶׁגַּם הָרַע הוּא חֵלֶק מֵהַתִּקּוּן, כִּי בְּלִי הָרַע לֹא נָבִין מַהוּ טוֹב.
אָז הִתְחַלְתִּי מֵהַיּוֹם בְּמַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יָמִים לִכְתֹּב מָה אֲנִי מְשַׁנֶּה בַּבְּחִירָה, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ, שֶׁאֲנִי מְגַלֶּה שֶׁזֶּה הַסִּמָּנִים. וְזֶה מַתְחִיל מִמָּחָר עַד לַחֵלֶק הַבָּא שֶׁיֵּרֵד וְנִקְרָא "גִּלּוּי הַבְּחִירָה". אָמֵן וְאָמֵן.