אֱמוּנָתִי | תורה פו'
כְּבוֹד הַצַּדִּיק מְבָרֵךְ אֶת בְּנִי: יָאִירוּ תְּפִלּוֹתֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמֵן וְאָמֵן. וּבְוַדַּאי תְּסַפֵּר לִי כִּי חַיֶּיךָ הַיּוֹם שׁוֹנִים מֵהֶעָבָר, שֶׁהַיּוֹם בְּנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁגִּלָּה בְּנִי אֶת אֱמוּנָתוֹ.
וּבְוַדַּאי תִּשְׁאַל: הָאִם כָּל אָדָם מְגַלֶּה אֶת אֱמוּנָתוֹ?
אָז אֹמַר: הוּא מְגַלֶּה אֶת אֱמוּנָתוֹ, כִּי הָאֱמוּנָה קַיֶּמֶת בְּחַדְרֵי הַחֲדָרִים בְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה.
וּבְוַדַּאי כְּיֶלֶד תִּשְׁאַל: בְּאֵיזֶה חֶדֶר כְּבוֹד הַצַּדִּיק?
אָז אֹמַר: גַּם זֶה הוּא תִּקּוּן שֶׁלּוֹקַחַת הַנְּשָׁמָה לְחַפֵּשׂ וּלְשַׁחְרֵר אֶת הָאֱמוּנָה, שֶׁהַיּוֹם אַתָּה יוֹדֵעַ, אֱמוּנָה מַכְרִיעָה אֶת הַנְּשָׁמָה.
וְאַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי, כְּבוֹד הַצַּדִּיק: הָאִם אֱמוּנָתָם שֶׁל אֲחֵרִים מִתְעוֹרֶרֶת בְּחַיֵּיהֶם, וְכֵיצַד הַדָּבָר מִתְעוֹרֵר וּמְדַבֵּר וְאוֹמֵר: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִתְעוֹרֵר וּלְעוֹרֵר אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ?
אָז אֹמַר לִבְנִי: הָאֱמוּנָה שְׁבוּיָה בְּחַדְרֵי הַנְּשָׁמָה. הִיא כְּלוּאָה, הִיא אֲסִירָה, וּבְכָל יוֹם מַמָּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחַנֵּן אֶל הָאָדָם שֶׁיִּתֵּן הִזְדַּמְּנוּת לֶאֱמוּנָתוֹ לָצֵאת לְמַעַן חֵרוּתוֹ.
אָז מִיָּד תַּגִּיד בְּפִיךָ: נִסְיוֹנוֹת מַעֲמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא בְּכֻלָּם יֵשׁ נָעִים מִתּוֹךְ הַנְּעִימוֹת בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁהָאָדָם עוֹבֵר. נָכוֹן בְּנִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בִּשְׁבִיל הָאֱמוּנָה, אָז הוּא שׁוֹלֵחַ נִסְיוֹנוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יִתְעוֹרֵר וְיֹאמַר: אֲנִי מְשַׁחְרֵר אֶת אֱמוּנָתִי אֶל חֵרוּת. וְכַאֲשֶׁר הָרָצוֹן מַגִּיעַ אֶל הָאֱמוּנָה לַחֲדַר הַנְּשָׁמָה, אוֹמֵר לָהּ: קוּמִי, תֵּצְאִי אֶל הַחֹפֶשׁ. וְהָאָדָם יוֹשֵׁב וְשׁוֹפֵךְ מַיִם מֵעֵינָיו וּמְסַפֵּר כֵּיצַד טָעָה שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בִּגְלַל אוֹתָם פְּחָדִים שֶׁהֶחֱזִיק בְּחֶדֶר אַחֵר סָמוּךְ לָאֱמוּנָה. וְהָיוּ רְגָעִים שֶׁהָאֱמוּנָה צָעֲקָה מִמְּקוֹם מַחְבוֹאָהּ הַפְּנִימִי: זֶה שֶׁקֶר, לֹא לְהַאֲמִין, זֶה הַפַּחַד מְדַבֵּר. אַךְ אֲנָשִׁים רַבִּים קְטַנֵּי אֱמוּנָה אוֹמְרִים: הָאֱמוּנָה לֹא מְבִינָה דָּבָר, יְחִי הַפַּחַד שֶׁמַּגְדִּיל אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה.
וְתִרְאֶה אֲנָשִׁים רַבִּים שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת וַהֲלָכוֹת, אֵיפֹה אֱמוּנָתָם? נָכוֹן, שְׁבוּיָה בְּמַרְתְּפֵי חַדְרֵי הַנְּשָׁמָה.
וְאַתָּה בְּנִי לָמַדְתָּ – אֱמוּנָה קוֹדֶמֶת! יָפֶה בְּנִי, קוֹדֶמֶת לַהֲבָנָה, לַהִגָּיוֹן. אֱמוּנָה מְבִיאָה אוֹתִי, כִּי בִּלְעָדֶיהָ אֵין חַיִּים בְּזֶה הָעוֹלָם.
וְאִם תִּרְאֶה אֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים, בְּוַדַּאי אֱמוּנָתָם מְחַכָּה לְחֵרוּתָם.
עָבַרְתָּ תַּהֲלִיךְ רוּחָנִי, בְּנִי, שִׁחְרַרְתָּ אֶת אֱמוּנָתְךָ אֶל חֵרוּתְךָ וְאָמַרְתָּ לָאֱמוּנָה: קוּמִי צְאִי לַחָפְשִׁי. וּמִיָּד בָּא הַפַּחַד וְרָצָה לְהַפְחִיד אֶת בְּנִי, כִּי הַפַּחַד רָצָה שֶׁהוּא יִשְׁלֹט בְּחַיָּיו, אָז הוּא הָלַךְ אֶל הָאֱמוּנָה שֶׁלְּךָ וּמַקְטִין אוֹתָהּ וְאוֹמֵר לָהּ דְּבָרִים לְעוֹרֵר אוֹתָהּ שֶׁתַּחֲזֹר וְתִתְחַבֵּא לְעוֹד כַּמָּה אוּלַי שָׁנִים וְתִקּוּנִים. אַךְ אַתָּה חָכָם, בְּנִי, כִּי לָמַדְתָּ שֶׁהַפַּחַד לֹא עוֹזֵב עַד שֶׁלֹּא מְסַלְּקִים אוֹתוֹ בְּלִמּוּד רוּחָנִי וּתְפִלָּה. וּבְוַדַּאי שֶׁאַתָּה צוֹדֵק – פַּחַד לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק!
הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ עָשְׂתָה תַּהֲלִיךְ, לָמַדְתָּ לְדַבֵּר בִּמְקוֹם עִם הַפַּחַד – עִם הַצַּדִּיק, וּבַיּוֹם שֶׁפָּקַחְתָּ אֶת עֵינֶיךָ וְרָאִיתָ אֶת הָאֱמוּנָה וְנָתַתָּ מָקוֹם לַהַשְׁגָּחָה, הִצְטַמְצֵם הַפַּחַד, וּבְוַדַּאי שֶׁהַפַּחַד יִשְׁאַל: מַדּוּעַ אַתָּה לֹא מְדַבֵּר יוֹתֵר עִם אֵלּוּ פְּחָדֶיךָ? וּמִיָּד יָבוֹא עִם הַהַפְחָדוֹת, וּבְעִקָּר יֹאמַר: מִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לֹא תְּלוּיָה בְּדָבָר? תָּנִיחַ בְּנִי לַכֹּל, וְתַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין.
וְזוֹ עֲבוֹדַתְכֶם בְּכָל יוֹם: לְסַלֵּק אֶת אֵלּוּ הַפְּחָדִים שֶׁלָּהֶם יֵש שֵׁם נוֹסָף – הֵם בָּאִים בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. הַיֵּצֶר הָרַע בְּעִקָּר אוֹהֵב לוֹמַר: נוּ, בִּשְׁבִיל מָה הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַאֲמִין? הֲיֵשׁ טוֹב בָּאֱמוּנָה? מָה קִבַּלְתָּ בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה? וַאֲנִי הַפַּחַד אַעֲנִיק לְךָ גַּאֲוָה, סַמְכוּת, תַּרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה שׁוֹלֵט בְּכָל הָעוֹלָם.
מָה יֹאמַר בְּנִי, בְּנוֹ שֶׁל כְּבוֹד הַצַּדִּיק? אֵלֵךְ בֶּאֱמוּנָתִי עַד אַחְרוֹן יוֹמִי עִם הָאֱמוּנָה.
וְאַתָּה תַּמְשִׁיךְ לִרְצוֹת לִשְׁתּוֹת מֵהָאֵינְסוֹף הָרוּחָנִי הָעֶלְיוֹן שֶׁיָּאִיר בְּמַעֲשֶׂיךָ, וְתִזְכֹּר תָּמִיד: אֱמוּנָתְךָ קוֹדֶמֶת לְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, כִּי אֱמוּנָה אֵין בָּה הִגָּיוֹן וּתְפִיסָה כְּלָל. אָמֵן וְאָמֵן.


לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל
אֲנִי, שֶׁנִּקְרָא הַקָּטָן, יוֹדֵעַ הַיּוֹם לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל. גַּם כְּשֶׁאֲנִי מַאֲמִין, עֲדַיִן אֲנִי צָרִיךְ לְהַאֲמִין יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֲנִי מַאֲמִין, כְּדֵי שֶׁהַדָּבָר יִקְרֶה וְיִתְקַיֵּם וְיִתְעוֹרֵר וִיעוֹרֵר אֶת הַמְּצִיאוּת הַחֲדָשָׁה שֶׁהִגְשַׁמְתִּי בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁלְּהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה - בַּדָּבָר שֶׁבָּאֱמוּנָה.
כְּכָל שֶׁאַאֲמִין יוֹתֵר, אוּכַל לִבְרֹא מְצִיאוּת טוֹבָה יוֹתֵר, וְלָכֵן אָמַרְתִּי: יֵשׁ לִי עֲבוֹדָה פְּנִימִית לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל, לְהַמְשִׁיךְ וְלִמְשֹׁךְ עַל עַצְמִי אוֹר אֵינְסוֹף. כָּל יוֹם מַתְחִילָה הַהִתְקָרְבוּת שֶׁקֵרַבְתִּי אֶת הָרְחוֹקִים לְזֹאת הָאֱמוּנָה, וְיָדַעְתִּי שֶׁאֱמוּנָה הִיא חַיּוּת הַמְּחַיָּה אֶת נִשְׁמָתִי. אֲנִי מַתְחִיל כְּדַף חָדָשׁ, נָקִי, וּמְצַיֵּר לִי אֶת דְּמוּתִי מֵחָדָשׁ. אֲנִי מַתְחִיל, אֲנִי מַאֲמִין יוֹתֵר, כְּדַף חָדָשׁ, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, נָקִי, שֶׁטִּהַרְתִּי וּבִטַּלְתִּי וְנִקִּיתִי מִתּוֹכִי כָּל סָפֵק שֶׁהָיָה וּמְצַיֵּר לִי אֶת שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד.
דְּמוּתִי מֵחָדָשׁ זֶה לִרְאוֹת אֶת הַצַּדִּיק, אֶת פָּעֳלוֹ וּמַעֲשָׂיו. אָז כַּמָּה שֶׁאֲנִי אַאֲמִין שֶׁאֲנִי בֶּאֱמוּנָה, עֲדַיִן אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּיוֹתֵר אֱמוּנָה וּלְהָבִין לְקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים כְּדֵי שֶׁאֲנִי אֶתְקָרֵב. לְהִתְקָרֵב לִידִיעָה, שֶׁהָאֱמוּנָה - שֶׁהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה.
אָז כָּךְ סִפַּרְתִּי לְכֻלָּם אֶת סִפּוּר חַיַּי: מִתּוֹךְ הַמַּשְׁבֵּר שֶׁנִּשְׁבַּר בְּתוֹכִי שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ תְּרוּפָה שֶׁתְּחַזֵּק אוֹתִי וּתְרַפֵּא אֶת כְּאֵבַי, וְשָׂמַחְתִּי עַד מְאוֹד לְקַבֵּל הַתְּרוּפָה מִזֶּה הַצַּדִּיק, הוּא מָסַר לִי פֶּתֶק וְאָמַר לִי: מִזֶּה תִּקַּח כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם. וְהָלַכְתִּי בַּעֲצָתוֹ, וְנִכְתַּב בְּזֶה הַפֶּתֶק: "לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל". וְהִגִּיעוּ נִסְּיוֹנוֹת בְּדַרְכִּי, אַךְ תָּמִיד שָׁמַרְתִּי בְּכִיסִי אֶת הַפֶּתֶק, וּבְכָל פַּעַם שֶׁשָּׁמַעְתִּי דְּבַר מָה, הוֹצֵאתִי הַפֶּתֶק "לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל".
אַתָּה חוֹלֶה מְאוֹד, אָמְרוּ לִי. הוֹצֵאתִי הַפֶּתֶק וּמִיָּד נִהְיֵיתִי כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, וְאָמַרְתִּי: "לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל". אַתָּה הוֹלֵךְ לְדֶרֶךְ שֶׁהִיא שׁוֹנָה וּמִשְׁתַּנָּה מִן הָאֲחֵרִים וּבָאוּ כַּמָּה עֵצוֹת... הוֹצֵאתִי הַפֶּתֶק "לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל", וְעָמַדְתִּי בְּתוֹךְ מִשְׁפַּחְתִּי בְּהִתְנַגְּדוּת וְשָׁמַעְתִּי הַדִּבּוּרִים "שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִנְיָן שֶׁל אֵיזֶה פֶּתֶק אֲשֶׁר גּוֹרֵם לוֹ צְחוֹק וְשִׂמְחָה עַד מְאוֹד". שָׁאַל אָבִי, שָׁאֲלָה אִמִּי: הֲתְסַפֵּר מָה זֶה הַפֶּתֶק? וְהֵשַׁבְתִּי: "לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל". וְשָׁאַל אָבִי: לְהַאֲמִין בְּמִי? שָׁאֲלָה אִמִּי: מָה זֶה לִהְיוֹת? אָז אָמַרְתִּי: מַאֲמִין גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם, וּבְכָל דָּבָר אֲנִי פּוֹנֶה אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: אַבָּא, שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד וּמִזֶּה בָּאָה חַיּוּת לְנִשְׁמָתִי. לִהְיוֹת מַאֲמִין גָּדוֹל. אָמֵן וְאָמֵן.