אֲנִי מוּכָן לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב
חומות-
חלק ג'
אֲנִי
מוּכָן לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב, כָּךְ אָמַרְתִּי בָּרֶגַע שֶׁהֵסַרְתִּי אֶת חוֹמַת
הָרֶגֶשׁ, וְאָמַרְתִּי: אֲנִי מוּכָן לָגַעַת וּלְנַסּוֹת לָגַעַת בְּכָל מָה
שֶׁמֵּצִיף בִּי רְגָשׁוֹת.
אֲנִי
לֹא פּוֹחֵד יוֹתֵר מִלְּהַרְגִּישׁ, וַאֲנִי אוֹמֵר: מָה שֶׁרָגִישׁ הוּא
מַרְגִּישׁ תְּחוּשָׁה נִפְלָאָה וַחֲדָשָׁה בְּתוֹכִי.
הָיוּ
פְּעָמִים שֶׁבָּרַחְתִּי מִלֶּאֱהֹב אֶת עַצְמִי, כִּי הָיִיתִי עָסוּק
בְּבִקֹּרֶת עַד כַּמָּה הָיִיתִי מוּכָן לְשַׁנּוֹת וּלְהִשְׁתַּנּוֹת
בְּשִׁנּוּי שֶׁיַּתְאִים לַאֲחֵרִים.
מָאַסְתִּי
בְּכָל מָה שֶׁהִכְנַסְתִּי וְלֹא הָיָה נָכוֹן בְּתוֹכִי. אֲנִי מוּכָן
לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב. לֶאֱהֹב אֶת מִי שֶׁאֲנִי כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה, לֶאֱהֹב
וְלִמְצֹא בְּתוֹכִי נְקוּדוֹת טוֹבוֹת וְלִקְרֹא לָהֶם: אֲזַמְּרָה.
"עָשִׂיתִי
שִׁנּוּי", צָעַקְתִּי, לָמַדְתִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּתוֹכִי
נְקוּדוֹת טוֹבוֹת כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וּמָצָאתִי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי הַרְבֵּה
דְּבָרִים שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי וְשֶׁאוֹתָם גִּלִּיתִי בַּיּוֹם שֶׁהִתְחַלְתִּי
לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב מִתּוֹךְ הַמּוּכָנוּת. אָז לָמַדְתִּי: מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת
עַצְמוֹ הוּא אוֹהֵב אֶת כָּל מָה שֶׁבָּרָא לְמַעֲנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
הוּא
בָּרָא לִי עוֹלָם שָׁלֵם וְנָתַן לִי אֶת הַזְּכוּת לְנַתֵּב וּלְהָאִיר
וּלְשַׂמֵּחַ אֶת חַיַּי בְּזֶה הָעוֹלָם, וְלֹא תָּמִיד הָעוֹלָם הִתְאִים לִי,
כִּי לִפְעָמִים רָצִיתִי שֶׁמָּה שֶׁיַּתְאִים לִי הוּא יִהְיֶה בְּהֶתְאֵם לְמָה
שֶׁהַחוֹמָה שֶׁעִצְבָה בְּשֶׁקֶר אֶת דְּמוּתִי. וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ
לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב אֶת כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא מִסְּבִיבִי, לֶאֱהֹב אֶת זֶה,
לֶאֱהֹב כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא בַּבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא אוֹר הַבּוֹרֵא וְלוֹמַר:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אַהֲבָה בְּתוֹכִי. נָגַעְתִּי בָּרֶגֶשׁ, וְהָרֶגֶשׁ נָגַע
בְּתוֹכִי וְאָמַר לִי: מֻתָּר לְךָ לֶאֱהֹב, אִם תֹּאהַב אֶת עַצְמְךָ הָעוֹלָם
יִשְׁתַּנֶּה וִישַׁנֶּה וְיִשְׁתַּנֶּה לְמַעֲנְךָ, כִּי הָעוֹלָם שֶׁאַתָּה
אוֹהֵב הוּא אַחֵר מֵהָעוֹלָם שֶׁאַתָּה מִסְתַּגֵּר. אָז תִּלְמַד לֶאֱהֹב
יוֹתֵר, וְאָז תִּרְאֶה אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִצְבָּע בְּאַהֲבָה אַחַת,
וְתִקְרָא לָהּ "אַהֲבַת אֱמֶת". אָמֵן וְאָמֵן.
תָּנוּחַ
וּתְנַצֵּחַ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת
גִּלּוּי
הָאֱמֶת
לָמַדְתִּי
שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי חֲלָקִים שֶׁלֹּא פָּתַרְתִּי וּבְעִקָּר, לְחַבְּרָם בֵּינִי
וּבֵין עַצְמִי. לָכֵן לָמַדְתִּי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ הַכָּרָה וְהֶכֵּרוּת עִם
אֵלּוּ הַחֲלָקִים: הַכָּרָה עִם עַצְמִי, הַכָּרָה עִם הַיֶּלֶד וְהַבּוֹגֵר
שֶׁבְּתוֹכִי, הַכָּרָה עִם הַסּוֹבְבִים שֶׁהֵם הַמְּצִיאוּת לַשִּׁנּוּי
שֶׁבְּתוֹכִי. וְכָל הַחֲלָקִים – כַּאֲשֶׁר הֵם מִתְחַבְּרִים יֵשׁ גִּלּוּי
אֱמֶת, כִּי הָאָדָם לוֹמֵד גִּלּוּי אֱמֶת עַל עַצְמוֹ וְעַל הָאוֹר הָאֱלֹקִי
שֶׁמִּתְגַּלֶּה מֵהָאֱמֶת.
וְהַיּוֹם
לָמַדְתִּי שֶׁאֱמֶת הִיא סְלִיחָה, מְחִילָה. אָז לְכָל הָאֲנָשִׁים יֵשׁ
הַכָּרָה וְהֶכֵּרוּת עִם הַסְּלִיחָה, עִם עַצְמָם וְעִם הָאֲחֵרִים.
גִּלוּי
הָאֱמֶת, הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, זֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ וּמַתְחִיל
אַרְבָּעִים יָמִים שֶׁל זְרִיעָה שֶׁאֲנִי מַזְרִיעַ בְּתוֹכִי אֲזַמְּרָה,
נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַכְתִּיב וּמְגַלֶּה לְעַצְמִי בְּכָל יוֹם
שֶׁאֵלּוּ תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁקַּיָּמוֹת בִּי, הֵן יֵצְאוּ לְגִלּוּי הָאֱמֶת
בַּמְּצִיאוּת.
כַּאֲשֶׁר
אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: יֵשׁ בְּךָ נְקֻדָּה טוֹבָה, יִבְחְנוּ אוֹתִי
בַּמְּצִיאוּת בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל מְצִיאַת הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה, הָאם אֲנִי
מַאֲמִין שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בִּי וּמְאִירָה בִּי הַנְּקֻדָּה.
כַּאֲשֶׁר
אֲנִי פּוֹגֵשׁ אֲנָשִׁים, הֵם עוֹזְרִים לִי לְהַגִּיעַ לְגִלּוּי הָאֱמֶת עַל
עַצְמִי. לְעוֹלָם לֹא נֵדַע אִם מְבַקְּרִים אוֹתִי בְּבִקֹּרֶת בּוֹנָה אוֹ
נְכוֹנָה מֵהַשָּׁמַיִם. לָרֹב הַבִּקֹּרֶת תַּגִּיעַ בִּמְצִיאוּת שֶׁמְּגַלָּה
אֶת גִּלּוּי הָאֱמֶת עַל עַצְמִי. יוֹתֵר אוֹהֵב, פָּחוֹת אוֹהֵב, רוֹצֶה,
מְקַבֵּל. כָּל חֵלֶק – יֵשׁ בּוֹ פְּנִימִי שֶׁחָבוּי בְּתוֹכוֹ, לָכֵן בְּכָל
חֵלֶק בַּחַיִּים צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לַבִּפְנִים, לַפְּנִים, אֶל הַפְּרִי, אֶל
הֶחָבוּי. כִּי יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ: הַחֵלֶק עַל פָּנָיו, וְיֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ:
בְּתוֹךְ הַחֵלֶק שָׁם הָאֱמֶת.
אֲנִי
מַתְחִיל מֵהַיּוֹם לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי עַל גִּלּוּי הָאֱמֶת, עַל תְּחוּשַׁת
הָאַהֲבָה, הַשִּׂנְאָה, הַהִתְפַּיְּסוּת וְהַהַכָּרָה, כִּי הַמְּצִיאוּת
מִסְּבִיבִי זֶה רַק חֵלֶק לָאֱמֶת הַפְּנִימִית. לָכֵן אֲנַחְנוּ צְרִיכִים
לִלְמֹד לִהְיוֹת דּוֹבְרֵי אֱמֶת עִם עַצְמֵנוּ לִפְנֵי אֲחֵרִים.
דַּבֵּר
אֱמֶת עִם עַצְמְךָ וְהָאֱמֶת תִּתְגַּלֶּה בַּקַּבָּלָה הָרוּחָנִית.
יָצָאתִי
לְדַבֵּר הִדַּבְּרוּת שֶׁל אֱמֶת: מָה הָיִיתִי צָרִיךְ לִלְמֹד? הַכָּרָה
וְהֶכֵּרוּת עִם כָּל הַחֲלָקִים שֶׁבּוֹנִים אוֹתִי כְּבוֹגֵר, אָמֵן וְאָמֵן!
קִלְקוּל
וְתִקּוּן
יָצָאתִי
עִם הַבּוֹגֵר שֶׁבִּי לְהָבִין כֵּיצַד לָתֵת הִזְדַּמְּנוּת לַאֲחֵרִים
בַּמָּקוֹם שֶׁפָּתַחְתִּי בְּעַצְמִי לְהָבִין מַהוּ קִלְקוּל, תִּקּוּן.
כָּל
חַיֵּינוּ יֵשׁ מִפְגָּשִׁים שֶׁל תִּקּוּן. הַתִּקּוּן, לָמַדְנוּ, הַסְּלִיחָה,
גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, וְלָכֵן שֶׁעוֹבְרִים וּמְתַקְּנִים אָסוּר לְפַחֵד כְּלָל.
מַהוּ
קִלְקוּל? וְאִם אֶפְשָׁר לְקַלְקֵל אָז בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן. וְצָרִיךְ
הַקִּלְקוּל לְתַקֵּן בְּעוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה, וְצָרִיךְ לְתַקֵּן קִלְקוּל
בְּעוֹלַם הַדִּבּוּר, וְהַקָּשֶׁה זֶה בְּעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה. וְתִקּוּן זֶה לָתֵת
הִזְדַּמְּנוּת לַאֲחֵרִים מִתּוֹךְ רְאִיַּת הַבּוֹגֵר שֶׁבִּי לְהָאִיר מֵאוֹרוֹ
יִתְבָּרַךְ אוֹר לָאָדָם לַעֲזֹר לְךָ לְתַקֵּן. כְּדֵי לַעֲזֹר בְּעִקָּר
לְעַצְמִי לְתַקֵּן, אֲנִי צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁהַכֹּחַ שֶׁטָּמוּן בַּתִּקּוּן
הוּא מַגִּיעַ מֵהֲבָנָה שֶׁהַקִּלְקוּל יוֹצֵר הִתְחַדְּשׁוּת, פּוֹתֵחַ מָקוֹם,
מֵכִין מָקוֹם, כִּי בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַתִּקּוּן כַּאֲשֶׁר
פְּנִימִיּוּתִי הִיא הֲבָנָה אַחַת: לָקַחַת הַקֹּשִׁי וְלִיצֹר מִמֶּנּוּ
תַּהֲלִיךְ שֶׁנִּקְרָא תִּקּוּן שֶׁתִּקַּנְתִּי דֶּרֶךְ מִדּוֹתַי.
הַמִּדּוֹת
שֶׁל הָאָדָם הֵן לְהוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַקִּלְקוּל, וְאִם אֵין
מִדּוֹת יִהְיֶה קָשֶׁה בְּוַדַּאי לָאָדָם לְהָבִין הַקִּלְקוּל, וְצָרִיךְ הוּא
לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת בְּאַדְרַבָּה הֲבָנָה, שֶׁמָּה
שֶׁמִּתְקַלְקֵל הוּא יָכוֹל לְתַקֵּן מִרְאִיָּה פְּנִימִית בֵּינוֹ וּבֵין
עַצְמוֹ, בֵּינוֹ וּבֵין הַיֶּלֶד וְהַבּוֹגֵר שֶׁמְּאִירִים לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ.
וְאִי-אֶפְשָׁר
לִבְנוֹת בְּלִי לְקַלְקֵל, כִּי רַק הַבֵּרוּר שֶׁמְּבָרֵר מְגַלֶּה הָאֱמֶת.
קָשֶׁה
לְיֶלֶד לָתֵת הִזְדַּמְּנוּת, וְהַבּוֹגֵר יֹאמַר: יֵשׁ קִלְקוּל שֶׁאֲנִי
אֲתַקֵּן בַּהַשְׁפָּעָה שֶׁלִּי, וְלָכֵן זֶה גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, כִּי כָּל
הָעוֹלָם הוּא גֶּשֶׁר צַר מְאוֹד, וְצָרִיךְ לֶאֱחֹז הֵיטֵב בָּרָצוֹן לְתַקֵּן
בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת.
עַל
פָּנָיו זֶה הַקִּלְקוּל, בְּתוֹכוֹ זֶה הַתִּקּוּן, אָמֵן וְאָמֵן!